שנתיים בהודו

שנתיים בהודו

ב־2019, אחרי שמסע הסתיימה ונמאס לי מעבודת היום שלי, עשיתי את מה שעשיתי שוב ושוב מאז גיל עשרים ואחת: נסעתי להודו. הפעם לא חזרתי שנתיים.

נעתי בין רישיקש, עמק פרוואטי, ובסוף גם אורוביל, הקהילה הבינלאומית בדרום הודו. ואז פרצה הקורונה. הגבולות נסגרו. התנועה נעצרה. בפעם הראשונה בחיי לא נסעתי לשום מקום.

אז עשיתי את מה שאני תמיד עושה. בניתי משהו. בתקופת הסגרים שיתפתי פעולה עם כל מוזיקאי שמצאתי. Katibim עם נגן דף טורקי על גדות הגנגס. Om Nama Shivaya עם זמר הודי, שהפך לסרטון הכי ויראלי שלי עם יותר מ־109 אלף צפיות. קאבר לבוב מארלי עם רסטות מקומיים. Somewhere Over the Rainbow על סיטאר בקשמיר. וגם גרסת סיטאר לתהילים כ"ג, "גם כי אלך בגיא צלמוות", תפילה עברית עתיקה שקיבלה נשימה חדשה דרך כלי הודי, אלפי קילומטרים מירושלים.

שני שירים מתוך ה-EP שבדרך נולדו באותן שנים. אחר כך הם עובדו מחדש באולפן ישראלי, אבל הנשמה שלהם הודית.

וביחד עם קהילת אורוביל צילמתי והקלטתי את השיר Freedom, תזכורת למהי חירות, שנעשתה בדיוק ברגע שבו כל העולם הרגיש שהיא נלקחת ממנו.

> נגן וידאו

זה היה אותו אינסטינקט שהניע את שירי המחאה עשור קודם לכן. משהו מהותי נמצא תחת איום, אז מרימים כלי ומגיבים. ההבדל היחיד הוא שב־2011 הכלי היה גיטרה בגן לוינסקי, וב־2020 זה היה סיטאר בדרום הודו.