הסיפור
מחווה צנועה למילים של בוב מארלי על אמון והרגעה, כאן דרך סיטאר, קול ונוכחות משותפת.
Three Little Birds and Rastaman Chant מחבר בין שני שירים של בוב מארלי בתוך מרחב אינטימי ומופשט. במקום לנסות לשחזר סאונד של להקת רגאיי מלאה, הגרסה הזו נשענת על שקט, חזרתיות ונוכחות, ונותנת לסיטאר ולקול לשאת את המרכז הרגשי.
העיבוד שומר על המסר פשוט וישיר. אמון, הרגעה ועוגן רוחני נמצאים בלב הביצוע, בזמן שהצבע הראגאי של הסיטאר פותח מרחב רגשי אחר סביב המנגינות המוכרות.
מה שנוצר כאן הוא פחות קאבר במובן הרגיל, ויותר מדיטציה דרך שיר: עדינה, מושרשת ומאווררת, עם כבוד עמוק למקור ועם קול אישי מובהק.
