הסיפור
יואב פקטה ובן דגוביץ׳ שומרים את ראגה בגשרי איטית, פתוחה ומהדהדת.
התיאור הרשמי מדגיש נשימה, תהודה והקשבה רגשית, והריליס אכן נשאר נאמן לשפה הזו. קו הסיטאר של יואב פקטה נענה על ידי בן דגוביץ׳ בתוף מסגרת באופן שתומך בסבלנות של הראגה במקום לדחוף אותה קדימה.
האיפוק הזה הוא האיכות המגדירה של היצירה: היא יוצרת אווירה דרך זמן ומרווח, לא דרך עומס.
