הסיפור
אינסטרומנטל אלקטרוני שעוצב על ידי טאאנים הודיים קלאסיים, פרזות ריתמיות ואווירה בהשראת פינק פלויד — יצירה על אינטימיות, מרחק ומרחב רגשי בעיצומו של בידוד.
נכתב בעיצומו של הסגר, היצירה הזו לוכדת סוג מסוים של בדידות — אינטימי ומרחיב בו-זמנית. הסיטאר נושא קווים מלודיים הלקוחים מטאאנים הודיים קלאסיים, בעוד מרקמי הסינת׳ יוצרים מרחב שמרגיש גם קרוב וגם רחוק.
אין מילים. המוזיקה מדברת דרך תחושה, דרך הרווח שבין התווים. פינק פלויד נמצא איפשהו באווירה — באופן שהסאונד נושם, באופן שהדממה משמשת. אך הדקדוק ההרמוני והמלודי הוא הודי קלאסי.
