הסיטאר ההרמוני

בנגינת סיטאר מסורתית, מיתרי הרחף מכוונים לפני ההופעה ונשארים קבועים. כך נוצר המרכז הטונאלי העוצמתי שחיוני לראגה, אך הדבר עלול להפוך למגבלה במוזיקה שנעה דרך יחסים הרמוניים משתנים.

המגבלה הזאת הפכה לבלתי ניתנת להתעלמות כשניגנתי עם נגני קורה, אמני ג'אז, מפיקים אלקטרוניים, ובשפה המתפתחת של אפרו ראגה. השאלה שבאה אחריה הייתה פשוטה ומסוכנת: מה אם הסיטאר יוכל לשנות אקורדים בזמן אמת?

הסיטאר ההרמוני בוחן את האפשרות הזאת בלי לנטוש את המהות של הכלי. הידיים ממשיכות לנגן את הסיטאר בדרך המסורתית — המלודיה, הכיפופים, הקצב וההבעה נשארים אנושיים לחלוטין.

האלמנט החדש נמצא בשכבה נוספת: מערכת מכאנית שמאפשרת למיתרי הרחף לשנות גובה צליל בזמן ההופעה. המערכת הזאת יכולה להיות נשלטת באמצעות הרגל בזמן שהידיים ממשיכות לנגן.

במובן הזה מדובר בהרחבה רובוטית של הכלי, לא באוטומציה. הטכנולוגיה מרחיבה את האפשרויות ההרמוניות של הסיטאר, בזמן שהנגן נשאר לחלוטין במרכז.